יום "טיול אגמים" ועוד פנינה בדרך.
הדולומיטים, צפון-מזרח.
המשך לפוסט הקודם שלי מאתמול
זוג ללא ילדים, לא טיילים מנוסים במיוחד, אבל מתפקדים די טוב. כל התמונות צולמו היום.
מקומות לפי סדר הגעה, ומרחק מנקודה קודמת:
-
אגם מיזורינה Misurina, נקודת התחלה.
-
אגם לאנדרו Landro, לא עצרנו.
-
נקודת תצפית Tre Cime, כ- 15 דק'.
-
בית עלמין צבאי מלחה"ע 1, 4 דק'.
-
אגם דוביאקו Dobbiaco, כ – 4 דק".
-
אגם בראייס Braies, כ- 20 דק'.
-
העיירה Bressanone/Brixen, כ- 1 שע'.
התחלנו צמוד למקום הלינה Albergo Miralago, שיושב על אגם Misurina.
מזג אוויר שימשי בעיקר, כ- 7 מעלות ב 9 בבוקר. המשיך להתחמם עד שסיימנו בכ- 26 מעלות (הרגיש יותר) בנקודה האחרונה.
לגבי כל האגמים שציינתי:
-
מאד יפים פסטורליים ומרשימים.
-
מתאימים גם למשפחות עם ילדים, עם מסלולים מוסדרים ודי מישוריים מסביב לאגם.
-
נכון להיום, כולם לא קפואים ומלאים במים. חלקם עם שאריות שלג בשוליים.
-
חנייה ללא תשלום או 1 יורו לחצי שעה – הוגן וסביר לחלוטין, פרט לאגם Braies, שהרגשנו קצת נסחטים לצערי. חנינו בחניון 4 הכי קרוב לאגם, חינם 15 דק, או 15 יורו עבור 3 שעות – לא ניתן פחות! שהינו כחצי שעה ושילמנו עבור 3 שע'. אולי באחרים יותר זול – תבדקו.
בכל האגמים, נקודות תשלום ברורות עם מזומן או כרטיסי אשראי.
-
בכולם אפשר לבלות חצי שעה עד כמה שעות. פשוט לשבת ולהתבונן ביופי האגם, הנוף שמסביב, או לבצע את השביל המקיף,, או חלקו. תזרמו
אז איזה אגם הכי יפה? באמת שקשה לבחור – מתלבט בין Misurina ל- Braies. בשניהם יצאו לנו תמונות אייקוניות מרשימות, בטלפון לא הכי מתקדם. ההרים שצמודים ממש אליהם עדיין מושלגים ומשתקפים במים הצלולים, זו כנראה הסיבה.ברור שבתקופה אחרת החוויה עשויה להשתנות. אגם Braies הרגיש יותר המוני והחנייה יקרה. המרחקים בין האגמים ממש לא גדול, אז פשוט תסעו ותחליטו בעצמכם.
נקודת התצפית Tre Cime, היה פיצוי קטן לכך שלא יכולנו לבצע את המסלול המקורי, כי הדרך סגורה בתקופה זו בשל השלג (ראו פוסט קודם שלי). הסדרי חנייה כמו באגמים. ראינו שקיימים גם מסלולי הליכה – לא בדקנו לא ניסינו. חביב ונחמד. לממהרים, כנראה 20 דק' במקום יספיקו.
לחובבי ההסטוריה, אבל לא רק – בית העלמין הצבאי, לחיילי מלחמת העולם הראשונה. ממש לא היה מתוכנן, אבל לעיתים אלו המקומות שנותנים עוד טוויסט בטיול. בדרך לאגם הבא, חלפנו על שלט בית העלמין והמשכנו. איכשהו אחרי כמה שניות החלטנו לעשות פרסה, אל בית העלמין שצמוד לכביש. כמובן שרק אנחנו היינו שם. קראנו קצת את סיפור המקום בשילוט הקיים בכניסה – מעניין, למדנו דבר או שניים. התחלנו לעלות במדרגות לכיוון הקברים. המקום מאוד אחיד ומטופח, ים של צלבי מתכת שחורים ועליהם שלט בו רשומים שני שמות (כנראה קברו שניים בכל חלקת קבר), ותאריך קבורתם או מותם. השמות מעידים שלא כולם איטלקים. הבחנו בצלבים שקשרו להם סרט בצבעי דגל איטליה. כנראה אלו היו אכן איטלקים, לא ברור.
אנקדוטה מפתיעה…ממש בתחילת העלייה במדרגות, הבחנו בצד שמאל במצבת אבן עם די הרבה כיתוב, שבולטת מאד בין צלבי המתכת. לפתע הבחנו באותיות ת.נ.צ.ב.ה. שכל יהודי מכיר, הביטוח המקביל לראשי התיבות RIP. החייל שקבור במקום הוא יהודי, ומניח שנקבר שם ולא בבית קברות יהודי כמקובל, בגלל מגבלות הזמן וכמות ההרוגים העצומה באותה התקופה. צירפתי תמונה של המצבה, ועדיין לא ניסיתי לפענח את הכתב. היה מעניין וגם קצת מרגש.
העיירה Bressanone/Brixen בהחלט חביבה ונעימה. אתנחתא עירונית קצרה מהטבע המרשים של הדולומיטים. מסעדות, חנויות, אנשים ועיר עתיקה.
